מחקר שפורסם ב- כתב העת הבריטי לפסיכולוגיה לאחרונה משך תשומת לב לתופעה מסקרנת: לאנשים אינטליגנטים במיוחד תהיה העדפה של בדידות. מדוע הקשר המסתורי הזה בין אינטליגנציה לבין הצורך להיות לבד? באמצעות מאמר זה, הבה ננסה לנתח את המנגנונים העומדים בבסיס התוצאות הללו.
הפרדוקס של חברותיות
מקובל בדרך כלל שבני אדם הם מין חברתי. ואכן, אנחנו צריכים כל הזמן לטפח מערכות יחסים עם אחרים כדי לפרוח. וזה לא מפתיע כי דווקא הודות לאינטראקציות החברתיות שלנו הצלחנו לפתח את היכולת הקוגניטיבית יוצאת הדופן שלנו.
התיאוריה של אינטליגנציה חברתית
כדי להסביר את הנטייה הטבעית שלנו לחברותיות, כמה חוקרים העלו את ההשערה לפיה אינטליגנציה היא למעשה סגל שפותח כדי לשרת את הצרכים החברתיים שלנו. במילים אחרות, היינו אינטליגנטים כי אנחנו חברתיים.
אבל אז, אם חברותיות ואינטליגנציה קשורות מהותית, איך נוכל להסביר את הנטייה המוזרה הזו של אנשים אינטליגנטים מאוד להעדיף בדידות? התשובה לשאלה זו יכולה בהחלט להיות ברעיון של "הצפת" של אינטליגנציה.
אינטליגנציה כפולה
אם אינטליגנציה היא יכולת רבת ערך למציאת דרכו ולהתפתח בתוך קבוצה חברתית, נראה שהשפעתה מתהפכת כאשר אנו מגיעים לסף מסוים. אכן, יותר מדי אינטליגנציה עלולה להועיל במונחים של חברותיותוזה בגלל ההבדלים שמפרידים בין אינדיבידואלים מאוד אינטליגנטים משאר האוכלוסייה.
שאיפות שונות
מצד אחד, נראה שיש מתאם בין רמת האינטליגנציה לאופי מוקדי העניין. לפיכך, אדם אינטליגנטי ביותר נוטה להיות נלהב מתחומים מורכבים ומופשטים, שקשה לחלוק עם אנשים רגילים. כתוצאה מכך, אנשים אינטליגנטיים מאוד אלה עשויים להתקשות ביצירת קשרים עם אלה שאינם מבינים או מעריכים את התשוקות שלהם.
רגישות מוגברת
מצד שני, אנו רואים גם אצל אנשים אינטליגנטיים מאוד רגישות גדולה יותר לגירויים חיצוניים. במילים אחרות, הם יושפעו יותר מהנוכחות, הרגשות והשיפוטיות של אחרים, מה שיכול להיות מכביד מאוד ברמה הפסיכולוגית. זו הסיבה הצורך להיות לבד בסביבה רגועה ומבוקרת הופך לצו חיוני עבור אישים רגישים יתר אלו.
אושר בבדידות?
השגת איזון בין חברותיות לבדידות תהיה אפוא חיונית לרווחתם הפסיכולוגית של אנשים אינטליגנטיים ביותר. עם זאת, גישה מנומקת זו לחיים חברתיים יכולה להיראות גם פרדוקסלית:
- מצד אחד, המודיעין היה מפותח כדי לענות טוב יותר על הצרכים של הטבע החברתי שלנו;
- מצד שני, האנשים האינטליגנטים ביותר יעדיפו להתרחק מאחרים ולהעדיף בדידות.
אבל האם הפרדוקס הזה באמת בלתי ניתן לגישור? כדי להבין זאת, נראה שימושי לבחון היטב את המנגנונים השולטים בחיפוש אחר האושר.
התועלת ההסתגלותית של אינטליגנציה
לדברי כמה חוקרים, התועלת של אינטליגנציה טמונה בעיקר בתפקוד ההסתגלותי שלה. במילים אחרות, זו לא כל כך שאלה של הוכחה שהאינטליגנציה היא סגל "חברתי" למהדרין, אלא של הבנה שאנשים אינטליגנטים פיתחו את היכולת להתאים את התנהגותם לסביבתם כדי לשפר את תנאי חייהם.
לפיכך, האנשים המאוד אינטליגנטים הללו מבינים באופן אינטואיטיבי שאושרם תלוי באופן שבו הם מצליחים לשמור על איזון שביר בין חיבור חברתי לניתוק:
- לקיים אינטראקציה עם אחריםהם לומדים לווסת את הרגישות שלהם ולהפגין פתיחות, סובלנות ואמפתיה;
- כדי לשמור על פרטיותםהם יודעים לגזור רגעי בדידות התורמים להרהור ולפיתוח הכישרונות האישיים שלהם.
בסופו של דבר, אם כן, נראה שאנשים אינטליגנטיים ביותר מצאו דרך ייחודית וגאונית להשתמש באינטליגנציה שלהם כדי להשיג רווחה פסיכולוגית מיטבית. ובכך הם גם הצליחו ללמד אותנו שיעור חשוב:
אולי גאונות אמיתית טמונה ביכולת שלנו לאזן בצורה מושכלת את הצרכים החברתיים והאישיים שלנו כדי למצוא אושר בכל מקום שהוא.
